שינוי מתחיל בהכרה. הכרת העצמי המשתנה והמשנה. עצמי שיודע להשתנות יודע להביא לעולם גם את השינויים שהוא רוצה לבצע. הכרה היא ידיעה וזיהוי את העצמי שלי, ידיעה מי אני, מה אני אוהב, מה הרצונות שלי והשאיפות שלי. ההכרה הקשה עוד יותר היא ההסכמה. קבלת מציאות ה”אני” שלי כמו שהיא. ה”אני” שלי מפגיש אותי עם מציאות שלעיתים קשה לי לקבל.
לפיכך, השינוי מתחיל בהסכמה. ההסכמה לראות אותי ואת המציאות שבחוץ כאחד התורמים המשמעותיים ביותר להתפתחות שלי.
גן עדן דמיוני/ שני בכר אזולאי
אם הראש נד לימין
נוף עוצר נשימה
אם הראש שב למרכז
נוף מהפנט.
אם הראש נע ונד
הוא קולט פרטים רבים
אין לו מספיק עיניים כדי להבין את כולם.
הכל קיים בצד ימין
הכל קיים גם בצד שמאל
החשכה יורדת
שעת השינה מגיחה באופן בלתי פוסק.
העיניים נעשות כבדות
המזון השופע והעשיר ביותר בעולם
לא מספיק כדי לצבור את הכוח הנדרש
להשאיר את עיניו של האדם הראשון פקוחות.
הן נעצמות באיטיות והגוף רועד.
שפתותיו מאבדות לחות.
העולם נעלם?
אני נדרש ליצור אותו?
עלי לעבור שלב מעל
שלא כמו יצירה מתוך העולם המוכר
עליו לברוא את אפשרויות הרגשתו.
חרדה שוטפת את גופו.
מי היה מאמין שמעוף עיניו עשוי לגרום
לעולם להיעלם.
העיניים עצומות ואתה רואה: בני אדם כמוך, אדם.
פוסעים בעיניים עצומות
לומדים
ללכת בעיניים עצומות
מודים
לאלוהים שברא אותם עם עיניים עצומות.
יודעים
שאם יפקחו את העיניים יתפוגגו מין העולם.
ואיש לא שאף להתפוגג מין העולם
אם הוא ישאף, הוא יאלץ להפעיל את הגוף
ואם הוא ירצה להפעיל את האף
הוא יאלץ לפקוח את העיניים ולהיעלם.
להיעלם משום שמי שפוקח עיניים
במקום בו רואים בעיניים עצומות,
עיוור.
לכל תגובה, שאלה או תהייה מוזמנים לכתובת המייל: [email protected]
