“שקט באולם” הכריז אלוהים השופט בקול חד וברור. נראה שאם תתגלה עזות מצח באולם, אשר תחדור לצלילי הבקשה הזאת, היא לא תצא משם כפי שהיא הכירה את עצמה בעבר.
“היסטוריה יקרה, אני מעוניין להציג בפנייך את עקרונות שיפוטך. כאמור, דיון זה הוא חלק מתביעה ייצוגית של כוחות היקום בידי מר זמן. האנושות הצליחה לשלוט בכל, בכוחות הטבע החיצוני, בכוחות הטבע הפנימי, במשאבים וברצונות. ומה נותר לך, היסטוריה? לסדר את המשאבים הנשלטים הללו לפי הסדר? חלקים רבים מעבודתך נגרעו בשל שליטת האדם ביקום.”
כבוד השופט הכיר באותם רגעים שחקן חדש במגרש המלאכותי הנ”ל- עורך הדין של ההיסטוריה. מי יכול להסכים לייצג את תמצית הפחד הגדול ביותר של האנושות?
“עבודתה של ההיסטוריה הצטמצם”- נשמע קול בס מאוזנו הימנית של כבוד האלוהים. “מר צדק?” שאל, “לא ראיתי אותך עוד מימי בפקולטה למשפטים”. “אני יודע, אבל אני גם יודע דבר נוסף. אני מבין מה זה אומר להיות ממודר. אתה מכיר את האמרות הבזויות, ממש שיימינג אודותיי- אין צדק בעולם?” זאת הייתה הפעם הראשונה שאלוהים השופט השפיל ראשו לאות כניעה. נראה כי הוא מתבייש בלגיטימציות שונות ומשונות.
“רגע לפני שתציג את עקרונות המשפט שלך, אני מעוניין להציג את ההגנה של ההיסטוריה על עצמה”.
“אין אפשרות כזאת מר צדק. אתה לא מכיר את החוקים ולכן אקדים ואומר את עקרונות השיפוט בבית המשפט של השמיים. ואלו הם;
- לא ידבר גורם משפטי בטרם שומע את צידה השני של התקשורת ביחס לנושא.
- לא יהפוך גורם משפטי את מושא הדיון להיות מוחשי.
- לא תהפוך אישות את מספר העבירות שלה לשם קוד לאנרגיה מסוימת.
- לא יכנס מר צדק להחלטות המשפט.
“מה אמרת?” שאל מר צדק בתמיהה. “ומה לגבי העיקרון:
5. לא יחוקק שופט עיקרון שסותר את קיום האידיאות עליהן התבסס עולם המשפט?
אלוהים שתק. עורך הדין צדק קיבל צו מניעה לכניסה לאולם הדיונים היות והשתיק את כל השופטים שלפניו.
“עומדת לפניך אישות, אידיאה ממשית”, החל מר צדק בדבריו “אשר כל חפץ ליבה הוא למקד את האנושות ברווח שבין המילים, בהתרחשות שבין הסיטואציות, בחופש לבחור. וזאת ההערכה שלך? קיומך מוטל בספק, והיא מרחב הכלתו”.
“קיום אלוהים מוטל בספק, וההיסטוריה הנה מרחב הכלתו”. כך נכתב בפרוטוקול הדיון השני בעניין ההיסטוריה.
שורה ארוכה של אותיות ולהן מסר אחד; שורות ארוכות של רדיפות צדק מסתכמות במרדף אחר הצדק- הוא משפט ההיסטוריה.
