מילים ולחן: דפנה דה פריס
דפנה דה פריס, גננית (מעצבת גינות), יוצרת וכותבת מירושלים. בעברה אצרה ועיצבה תערוכות של הפסלים יוסף שליין ויעקב דורצ’ין “Meeting contrasts” במינכן ו”על סוסים ואנשים” בבית האומנים שבירושלים. בנוסף עיצבה תכשיטים בפיסול רך מבדים משולבים בחלקי כסף ואבנים טובות. על עבודתה כגננית נעשו שני סרטים דוקומנטריים: “הודיה” של ישראל רוזנר ו”ישראלים” של מיכה שגריר, בנוסף לפרסומים בעיתונים שונים והופעות בתקשורת. דפנה מציגה את הסינגל השלישי שלה, “ארמון של נטיפים” מתוך אלבום שבדרך. שיריה מבוצעים ע”י מגוון זמרים ויוצרים.
“את השיר כתבתי והלחנתי כגעגוע לתום ילדותי. הוא מתרחש בחוף הים האהוב עליי במיוחד”. מספרת דפנה. “היכולת לחזור ממקום שבע ימים אל השנים ההן כילדה, לזכור ולחוש את אותן חוויות שמילאו את חיי במצהלות שמחה או במפחי נפש, אך גם אם לעיתים היו אלה רגעים ספורים בלבד, בממלכת הילדות אין להם שיעור. האמפטיה בשיר מופנית אל הילד הממלא בצייתנות את מאווי ליבה של מלכתו, הם בונים ארמון מחול, “ארמון של נטיפים”, אך אותו ילד, מלך, מפסיד הכל במחי גל ונשאר בודד על החוף בעוד מושא אהבתו בוחרת בים, כפי שעשיתי ועדיין, תמיד אני בוחרת בטלטלת סער ובמישברים ,במקום להשאר על חוף בטוח. השיר מסתיים עם שגריר בלתי מנוצח, החלום, אותו אי אפשר לגרוף גם לא למחות, הוא ניצחי כמו אותם אין סוף גרגרים שאמשיך להתפלש בהם וטעמם וריחם תמיד יחזירו אותי לאותה ילדה ולאותו “ארמון של נטיפים” שבנה לה ילד מאוהב”.
על ההפקה המוסיקלית אמונים הלל מורן ואורי קדישאי, ואתה השיר מבצעים יונתן בלומנפלד ועמית פישביין.
“תוגתה של דפנה דה פריס נוגעת-מגעת-מחלחלת. כשהלירי חובר לצליל באפן מדויק נולד שיר מפעים”. יוסי חרסונסקי
