לא כך דמיינו תלמידות מדרשת אמית ירושלים את המסע שלהם לפולין, לסיור היסטורי במחנות ההשמדה בעקבות השואה. המסע שהחל במחנה ההשמדה אושוויץ, הסתיים בהתגייסות רבתי של התלמידות למען פליטי המלחמה באוקראינה שהגיעו לפולין בחוסר כל.
34 תלמידות מארצות הברית וקנדה שהגיעו לשנת לימודים בארץ במדרשת אמית בירושלים המשולבת בעשייה קהילתית בבית הילד בגילה, יחד עם מנהלת המדרשה אילנה גוטליב הגיעו לפולין והחלו במסע המטלטל במחנות ההשמדה; אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה, ישיבת חכמי לובלין, גטו וורשה – וקיבלו מבט מקיף על החיים לפני ואחרי השואה על אדמת פולין, ועל הזכות שיש להם ללמוד בארץ ישראל.
הטוויסט במסע השגרתי יחסית לפולין, החל עם הגיעם לבית המלון בסיום היום הראשון. את הלובי של המלון מילאו עשרות פליטים שברחו מהתופת באוקראינה, אך בעקבות תפוסה מלאה של חדרי המלון, נאלצו לשהות בלובי. מנהל המלון הציע שאם התלמידות יצטצמו לתוך חצי מכמות החדרים, הוא יוכל להפנות אותם לטובת הפליטים. ללא היסוס, התלמידות ניצלו את ההזדמנות לעשיית חסד ונענו בשמחה.
“הפליטים היו נראים בהלם קרב”, תארה אחת התלמידות. “זה היה נראה נורא”. כתוצאה מהמפגש המטלטל, הן החליטו לצאת להתרמה זריזה כדי לרכוש לפליטים מצרכים בסיסיים. דבי ביורק, אמא של אחת התלמידות שהצטרפה למסע, ניהלה את ההתרמה יחד עם אנשי עמותת Jroots שליוו את המסע, דאגו לרכישת בגדים, צעצועים, מוצרי היגיינה וטואלטיקה – שנארזו לארגזי ענק.
בדרך לשבת קבוצתית בעירייה קרקוב, עצרו התלמידות בחניון ענק ששימש נקודת כינוס לפליטים והעניקו להם את חבילות הסיוע. אחת הנשים שקבלו את החבילות סיפרה שלקח לה חמישה ימים לחצות את הגבול, בהם נעצרה כמה וכמה פעמים עד שהצליחה לעבור. היא בכתה בפני סטודנטים שהיא מרגישה אבודה ולא יודעת מה ילד יום. מי יודע אם יהיה לה לאן לחזור.
סגירת מעגל מיוחדת הייתה כאשר ניגשה אל קבוצת התלמידות אשה פולנייה שסייעה גם היא לפליטים, היא סיפרה שהסבא שלה החביא משפחה של יהודים בחווה שלו במהלך השואה. “תמיד הרגשתי קשר לעם היהודי בגלל שעזרנו להציל אותם ופתאום רואה איך הגלגל מסתובב”.
אילנה גוטליב, ראש מדרשת אמית ירושלים: “היה לחץ גדול לפני המסע, התלמידות חששות שנקלע למלחמה. בכל מקום שבו הלכנו ראינו פליטים עם מזוודות. כחלק ממסע ניקינו מצבות בבית עלמין יהודי, כך שעשינו חסד של אמת עם המתים וחסד של אמת – גם עם החיים. לא היינו חלק ממשלחת חילוץ, אבל בהחלט היינו במקום הנכון ובזמן הנכון, מה שהפך את המסע לפולין, למשמעותי שבעתיים”.
