מי שמכיר את תיאטרון הדל’ארטה המקורי. זה של גולדוני ששלט בתיאטרון האיטלקי של סוף ימי הביניים ותחילת הרנסנס, לא יכול שלא להתפעל מהעמידה הקפדנית של חברי תיאטרון פסיק הירושלמי בעקרונות תיאטרון הדל’ארטה, עקרונות ברזל שמכתיב התיאטרון ובנויים על יסודות ברורים של לוליינות, מימיקה, תיאום מושלם בין שחקנים, כניסות ויציאות מתוזמנות על חלקיק השניה, והרבה פירוטכניקה גופנית: קיפצוצים, צעקות, תנועות גוף קיצוניות, ומעל לכל המסיכות.
בהצגה של תיאטרון פסיק “קומדיה ירושלמית” ניכר היה שחברי הלהקה עבדו קשה מאד על האלמנטים המתישים של הקומדיה דל’ארטה, ואכן זה הצליח להם. קומדיית המצבים הזאת שוטפת וקולחת, הכניסות מתואמות להפליא, המשחק שובה עין וכל האלמנטים המאפיינים את הקומדיה דל’ארטה האיטלקית זו של גולדוני וחבריו, ייושמו בצורה נפלאה על הבמה. חברי תיאטרון פסיק הוכיחו כי הם ראויים לכל המחמאות על יצירתיות מופלאה של סיגנון לא פשוט ועל כך הברכות. פתיחת ההצגה היתה קצת איטית מדי לקצב של הדל’ארטה, אלא שעם חלוף הדקות נכנסו השחקנים לקצב הנכון וניכר היה בהם שהם שאבו את עוצמת המשחק מהסיפור עצמו והשתחררו לגמרי על הבמה. זאת היתה הפגנת משחק נקיה של כפל תפקידים של ראש הישיבה ומנהלת התיאטרון והיפוך זהות מינית, כל אלה לא גרמו לפגיעה כלשהי ברמת המשחק.
ראוי לציון במיוחד המחזאי עוזי ביטון וחברו לכתיבה שמואל הדג’ס שגם ביים, על הסיפור המופלא, העכשווי כל כך, המודרני, אם כי שורשיו נטועים אי שם במעמקי ימי הביניים של גולדוני. החיבור לימינו אלה, השימוש במונחים מודרנים כמו האינטרנט ועוד, החליקו כמו כפפה לתוך הסיפור הקלאסי שמתאים כל כך לירושלים שבמרכזו איך לא? קונפליקנט ולא חשוב איזה. הפעם זה היה בין חילונים לחרדיים, כרגיל כמעט בעיר המשוסעת הזאת.
הסיפור הוא על תיאטרון חילוני, הממוקם בסמוך לישיבה חרדית בשכונה ירושלמית והוא הולך ומסתבך כשקפיטנה ג’נדר (רמז להיפוך המינים של התפקיד), מנהלת התיאטרון, יוצאת לקרב מול הרבנית רבקה פנטלונה הצדיקה, הנחושה בדעתה לסגור את תיאטרון השיקוצים. ביום פתיחת התיאטרון מגיע המאבק לשיאו, כשגיבורי המחזה החילוניים והחרדים מסרבים להיכנע לתכתיבי החברה הסובבת אותם.
בן הרב מתאהב בזמרת בארים, הרב עצמו מתחמק מניהול החצר החסידית לטובת תיקון נעליים, מאבטח אתיופי מתעקש להיות שחקן גדול והנשים מבקשות להחזיר את השליטה על גורלן. ההתנגשות בין שלל הדמויות יוצרת מצבים קומיים קיצוניים, המומחזים בסגנון הקומדיה דל’ארטה המתאפיין כאמור במשחק פיסי, עם מסכות, אימפרוביזציה, ליצנות, פנטומימה, אקרובטיקה, שירה ונגינה, פנינה תרבותית. לרוץ ולראות.
מחזה: עוזי ביטון
במאי ושותף לכתיבה: שמואל הדג’ס
בהשתתפות: אסי שמעוני, עוזי ביטון, אביתר ליכטנשטט, שירה שטרן, רונית אברהמוף, ליאור שגיא ואורית גל
הפקה: שירלי בייטל נחום
יוצר מסכות קומדיה דל’ארטה: פייר טוביאנה
מוסיקה: אשר גולדשמיט
עיצוב תפאורה ואביזרים: אדם יכין
ביצוע תפאורה: “אהרוני תפאורות תערוכות”
תלבושות: ליאת בן שושן
עיצוב תאורה: מרטין קנטור
כוריאוגרפיה: אורן קורנבלום
מסכות לאברל: יהודית גרינשפן
