משפט ההיסטוריה ממשיך. כבוד השופט נראה כהלום קרב לנוכח משמע הסעדים.
בשביל ליצור שיתוף ציבור בסעדים הללו יש צורך בתקדים. מעולם לא התגלה משפט פרטי בבית הדין של השמיים לסדר היום הציבורי. בראשית התקדים יש צורך להעלות את טענות השופט ביחס לשיתוף הפעולה המחודש.
“אדוני” החל מר זמן לדבר. “אני מציע לך להעלות את טענותיך בפני ערוץ חדשות המסרים. במידה ואנחנו מחליטים לפנות לשיתוף ציבור בדבר קבלת ההחלטה יש צורך לאפשר להם לשמוע את כלל הטענות, גם אלו שאתה מביא.”
כבוד השופט עשה כדבריו. הצלמים התמקמו על דוכן העדים, כאילו מביאים הם את העדות האובייקטיבית ביותר שנראתה מאז ומעולם. שופט השמיים הנכבד פצח באלו הדברים;
“כל החלטה, בחירה, דיון, פרוטוקול, כל כניסה לדרך חדשה, יש להם חוקים.
בשל היות החוקים מוכרים בקרב כל המקומות הללו, הם חשופים לביקורת קשה.
הסטיגמה עליהם שלילית מיסודה. הם מכרסמים את יסוד האמת והבחירה החופשית, רק בשל היותם מהווים גבול בין הפנימיות לחיצוניות. פנינו לבני אדם מספר פעמים רב מידי כדי שיצרו את הגבול ההוא בכוחות עצמם, אך נתקלנו בסירוב. מצידם, על פי הנטען מצד מנהיגי בתי המשפט המוחשיים- על התאוריה להוות הגנה על מהות קיומנו- התאוריה החוקתית באה לסייע להגשמה עצמית ולהבנת הגבול. אך ברצוני להעלות את השאלה: מדוע עלינו להגן על כוכב שחוקת החיים שלו סגורה כל כך? אין שיתוף פעולה כיום בין תאוריה לפרקטיקה, בין שמיים לארץ, אז מאין לנו הבנת החוקים אליהם בני האדם סוגדים? לא זו אף זו, שכל ניסיונות ההתערבות שלנו עד היום עלו בתוהו. אני בוחר להשתמש בבמה שניתנה לי מתוקף ההצעה לסעדים שניתנה בפרק הקודם, על מנת ליצור קול קורא. אני קורא לכם בני האדם, השתמשו בחוקים שלכם על עולם החומר, ובחוקת החיים על עולם הרוח. התבוננו בראיית הרוחב שלכם, על פני עולם החומר ובתודעה, היא ראיית העומק שאתם ניחנים בה על עולם הרוח. אין חולק כי ההיסטוריה עומדת למשפט בגלל עירוב החוקים הללו.
המלצתי לכל הצופים בתשדיר זה היא תמללו את עצמכם עד לרובד הפנימי ביותר; כתבו, ציירו, פסלו, רוצו, או השתמשו בכל אמצעי ביטוי אחר כדי להגיע לרובד העמוק ביותר שלכם. הכרה בעוצמה כל כך סתמית, עם חשיבות כל כך מבוטלת.
למרות הסטיגמה הקשוחה בעניין החוקים, הם משמשים בתפקידם המקורי עד עצם היום הזה. כלומר, החוקים מספקים חיבור בין העולמות. הידיעה מי אתה ולאן אתה שייך, מגדירה את זירת ההתפתחות שלך מחדש.
חסימה או תקיעות נובעת מחוסר גבול מסוים. אתם בני האדם, בחרתם לתבוע את עונשו של הגבול, במקום להכיר בו ובכך להפחית את העומס שאתם נתונים בו.
חוקת הקיים כידוע, היא החוקה בה משתמשים בבית הדין של השמים. בה מחברים את העולמות, עד לחיבור האחרון. בו בתי המשפט ישובו למקור קיומם- מגנט הצדק של היקום. זה אשר מעניק לכל אדם את קווי המתאר של ביתו בחזרה על פי האחריות הכללית והרצון הכללי.
עד עתה, נניח לעניין בית המשפט לשוב למקור קיומו ונקדם את התהליך בעזרתכם. אני קורא לכל בני האדם שתבעו את ההיסטוריה לקחת אחריות על עולמם הפנימי- כמקום בעל היסטוריה חדשה.”
עדר צלילי עטים נשמע מאולם בית המשפט. הנוכחים נראו גומעים כל מילה בשקיקה ומתעדים אותה במחברות החשובות להם ביותר. כבוד השופט חזר על חוקת הקיים-
1. מי שאתה לא יקלט מעולם בחוש הראייה- כדי שתדע אותו, והוא לא יהיה מנותק ממך.
2. החטאים שתבצע יהיו קפיצות המדרגה הבאות של הסובבים אותך.
3. אם יום אחד תגיע לבית המשפט של השמיים, בתור כל אחד מהתפקידים במשפט, דע לך כי אלוהים שופט אותך מתוכך באופן שהוא מראה בלבד.
משפט ההיסטוריה נדם והצלמים קפאו במקומם. ההיסטוריה חזרה לעבר והמשפט התחיל מההתחלה.
