כמה פעמים ביום יוצא לכם לחיות חיים של אחרים?
במעמקי האוקיינוס, אפשר לחיות חיים של אחרים בקלות רבה- המשל הבא יעשה לכם סדר בעניין;
פעם אחת לפני שנים רבות, בארץ רחוקה חי לו תהום קטן בלב האוקיינוס.
מים רבים עברו דרך התהום. אדמתו התרככה והתקשתה עם חלוף הגלים.
לפעמים נכנסו אליו דגים, ופצחו בשיחות האישיות ביותר. הם היו בטוחים שאף אחד לא שומע אותם.
פעמים אחרות, כרישים אכלו בו את ארוחות הגורמה הטעימות ביותר שלהם.
כל גל שטף אותו, והוא מעולם לא התייבש.
עד שלפתע, מעשה שהיה כך היה.
מכלול הדגים התקבצו סביב התהום לארוחת הבוקר. שם, הם יודעים, נופלות המנות הטעימות ביותר לקרקעית.
ברכת ארוחת הבוקר נשמעה כסדרה:
“ובמצולות הים יסעדו כל תושבי הים בהרמוניה מלאה. בברכת השובע השלמה ובמעלה כבוד גלי הים, המחשבה, ההרגשה והרצון הנצחי”. הדגים הרעבים פצחו ב”אמן” המסורתי על מנת לצאת לידי חובה והמתינו לנפילת ארוחת הבוקר מהרקיע.
לפתע נשמע מבעד לגלים קול משונה. הקול לבש צורת שאלה- כמה פעמים ביום אתם חיים של אחרים?
הרעב של מקהלת הדגים התחלף ברעב לידע, או סקרנות אם תרצו לקרוא לו בשם ידידותי יותר.
“אין לי חיים מלבד חיי.” ענה כהן הדגים אל עבר הקול הלא מוכר. “אני דואג לכל צרכיי, מספק את חוסריי, מפתח את כושר ההישרדות שלי ושומר על עצמי”.
“כמה חיים של אחרים אתה חי.” השיב הקול המשונה, נראה שהכל חי בתוכו, או הקול, אין לדעת.
“אתה חייב להיכשל” פנה הקול המשונה לכהן הדגים. “תיכשל בשביל הנשמה שלך. משום שאתה יודע שהצלחה היא סחיבת מעמסה למרחקים ארוכים. כשאתה נכשל אתה לא תחיה חיים של אחרים, לא של הצרכים, החוסרים, כושר ההישרדות והשמירה. אתה לא תתאמן בסחיבת מעמסות”.
קהילת הדגים הקשיבו בדממה למשמע הדיאלוג המבלבל.
הם ויתרו על ארוחת הבוקר, והחליטו להיכשל. בשביל הנשמה שלהם, כדי שתהיה שבעה והם יפסיקו לחיות חיים של אחרים. אולי אז הם יבינו שהם חלק ממשהו גדול יותר.
