מגזין “הזמן הזה” בהוצאת מכון ון ליר בירושלים הוציא לאור גיליון חדש ב-90 אלף עותקים
- המגזין, שמוקדש לדיון ציבורי רעיוני בסוגיות פוליטיות, חברתיות, תרבותיות ומדעיות, הופץ ב-90 אלף עותקים עם גיליון סוף השבוע שעבר (27.11.2020) של עיתון ‘הארץ’.
- הגיליון כולל חמישה מאמרים מאת חוקרים מובילים מהארץ והעולם, ועוסק בסוגיות כמו החרדים החדשים, שובו המפתיע של ז׳בוטינסקי לדיון הציבורי, השיח על הפליטים היהודים יוצאי מדינות ערב בעידן נתניהו, שיח החוסן, ואבולוציה ואקלים.
- המגזין משמש מאז קיץ 2018 במה לדיון במחשבה פוליטית, תרבות ומדע מאת חוקרים וכותבים מובילים מהארץ ומהעולם. כתב העת מבקש להציע חשיבה מחודשת על סוגיות מרכזיות שנמצאות, או ראוי שיימצאו, על סדר היום הציבורי והאינטלקטואלי בישראל ומחוצה לה.
הגיליון הנוכחי, השני במספר, שרואה אור לאחר גל שני וסגר שני, מפנה את המבט אל ניתוח התפתחויות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות מקומיות, בעיקר בקרב קבוצות המזוהות עם הימין הישראלי. המאמרים בחטיבה המרכזית של הגיליון דנים במגמות ובפרויקטים המעצבים מחדש את הזהות והתפיסה העצמית של קבוצות חברתיות וחוגים פוליטיים שונים, בעקבות יותר מעשר שנות שלטון נתניהו ועל רקע תהליכים חברתיים, תרבותיים וכלכליים נלווים. המאמרים מפרקים ובונים מחדש את התפיסות הללו ופרשנויות שגורות שלהן, וממקמים אותן במשולש היחסים שבין המחקר האקדמי, כוחות פוליטיים וקבוצות חברתיות-פוליטיות בישראל.
קרדיט: דוברות מכון ון ליר
המאמר הפותח את הגיליון, ״מבט מחודש על החרדים החדשים״ מאת איתמר בן-עמי, מגיע על רקע דיון ציבורי סוער על ההתנגדות של חלקים נרחבים בחברה החרדית לתקנות החירום. בן-עמי מציע חלופה לגישה רווחת במחקר ובדיון הציבורי, המזהה באופן מהותי בין חרדיות להסתגרות ורואה בחרדיות החדשה תופעה של “ישראליזציה”, ליברליזציה והתרחקות מהדת. לעומת גישה זו, שעליה נתלים רבים במרכז ובשמאל על כל גווניו, בן-עמי רואה ביציאתם של החרדים החדשים מן הישיבות אל המרחב החוץ-חרדי תהליך המלווה דווקא ברדיקליזציה דתית.
במאמר ״שובו של הזאב הגדול״ בוחן אריה דובנוב את חזרתו של ז׳בוטינסקי אל השיח הציבורי בשנים האחרונות, הפעם כדמות מופת ליברלית שמשמשת קבוצות פוליטיות שונות ככלי ניגוח בימין בהובלת נתניהו. מתוך סקירה של ספרות המחקר החדשה על מייסד התנועה הרוויזיוניסטית ודור ממשיכיו וקריאה חוזרת בכתביו, דובנוב מבקר תפיסה זו וטוען כי מי שמתיימרים כיום להיות ממשיכי מורשתו באגפים ה”אופוזיציוניים” בימין ובמרכז החדש הם אמנם ממשיכיו, אבל לא באופן שהם רואים בעיני רוחם.
עמית לין, עורך המשנה של ‘הזמן הזה’, דן במאמרו ״מטבע הפליטות״ בעלייתו של נרטיב חדש המציג את היהודים יוצאי מדינת ערב כפליטים, לאחר שבמשך עשורים הם נתפסו כמי שעלו ממניעים אידיאולוגיים ודתיים. מאמרו מראה כי נרטיב הפליטות החדש, המתיימר לחשוף טפח מהטראומה הקולקטיבית שעברו המהגרים למדינה החדשה, למעשה מסתיר טפחיים. המאמר מבוסס בין היתר על ראיונות שלין קיים עם גורמים מדיניים בכירים המתארים כיצד ממשלת נתניהו אימצה וקידמה את נרטיב הפליטות החדש כחלק מהניסיונות למקש משאים ומתנים עתידיים עם הפלסטינים בעקבות הלחצים המדיניים שהביא עמו ממשל אובמה החדש.
חטיבת המאמרים הבאה עוסקת, מכיוונים שונים, בשאלת ההתמודדות המערכתית עם אסונות טבע, אסונות מעשה ידי אדם ואסונות שהם כאלה וגם כאלה.
מאמרם של ז׳וזה ברונר וגליה פלוטקין עמרמי, ״הבטחת החוסן והאסון העתיד לבוא״, עוסק בעלייתו של שיח החוסן מאז פיגועי הטרור בארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001. הכותבים מראים כי שיח זה מטיל על המדינה את גיבוש חוסנם הנפשי של אזרחים לקראת אסונות עתידיים, בעודו מצמצם את אחריותה ההיסטורית לספק מנגנוני הגנה, פיצוי והבראה.
במאמר החותם את הגיליון, ״אסונות ורגיעות״, רנה דאקוורת׳ מציגה גישה תיאורטית שלפיה האבולוציה של החיים על פני כדור הארץ לא הייתה תהליך איטי והדרגתי אלא התרחשה בפרצי שינוי מהירים בעקבות אירועים קטסטרופליים, ולאחריהם תקופות רגיעה ארוכות המתאפיינות ב״יציבות דינמית״. גישה זו שופכת אור על תהליכי ההכחדה ההמוניים המתרחשים כיום, אבל גם מעלה שאלות מהותיות באשר למנגנונים האבולוציוניים שאמורים להסביר אותה, ודאקוורת׳ מבקשת לענות עליהן.
הגיליון הופץ, כאמור, לכל מנויי ‘הארץ’ (27.11.2020), ואת מאמריו ניתן למצוא גם באתר המגזין www.hazmanhazeh.org.il.
עורך: אסף שטול-טראורינג; עורך משנה: עמית לין.
חברי המערכת: פרופ’ שי לביא (יו״ר), ד”ר חגי בועז, ד”ר אסף דוד, ד”ר כפיר כהן לוסטיג וטל כוכבי.
