מוש נולד וגדל בירושלים. אביו בנה במו ידיו את מוזיאון ישראל, ומוש החל את דרכו האמנותית בחוג ציור במוזיאון לילדי העובדים – ושם התאהב בציור.
לימים ירכוש מוזיאון ישראל יצירות של מוש.
“כאשר הייתי ילד הייתי תופס בידי את דגי הנחל. הייתי מוקסם מתנועתם, ממהירותם, מהנצנוץ, מהצבע. את זה בדיוק רציתי לתפוס במו ידיי” [קונסטנטין ברנקוזי, “שיחות עם ברנקוזי”].
במחזור עבודות חדש, מרחיב האמן מוש קאשי את המחקר הציורי שלו ובוחן נקודות מבט וטכניקות ציוריות על עבודות גדולות ממדים, בעבודות מפתיעות ודינמיות. לתערוכה החדשה, Crown, מספר סדרות ציורים וכל סדרה מזמינה את הצופה להביט מנקודת התייחסות שונה.
הטבע משמש הפעם כקטליזטור לחקור תופעות קוסמיות, כאשר הסטודיו מהווה חוליה מקשרת לטרנספורמציה שהם עוברים עד לבד המצויר.
הסדרה המרכזית בתערוכה היא סדרת חלקיקי האור. סדרה זאת מהווה מקרא אינדקסיאלי למהלכים ציוריים קודמים של קאשי, שעיקרם היה בידוד מושאים מהטבע הקרוב והנחתם במרכז הבד, צמצום צבעוני חריף ויצירת עולם שאין לו מקום וזמן. ואילו בסדרה זאת, המבט מוסט למרחב שמיימי, בוחן את תכונות ההרף והמהירות של גרמי השמיים דרך מושאים ציוריים, שהתכונה הנראית שלהם היא דינמיות ותנועה, השתברות אור והבזקים פתאומיים שהגיחו לרגע בחוקיות ובמבנה משלהם.
ובד בבד, סדרת ציורים פנורמיים העוסקים במאסה ומשקל דרך משוואת יחסים ויזואלית של ציורי אור וחושך, כערך משלים לחדות של סדרת חלקיקי האור. נראות הציור מוכתבת מהדימוי הערפילי, מהתנועה האיטית הכבדה, הבלתי מורגשת כמעט, של מאסות האור והחושך.
סדרת העבודות השלישית עוסקת בבנייה דחוסה של מנעד צבעוני כאפשרות של ביטוי להפשטה ציורית. נוכחותו של הצבע בסדרה זאת מופיעה כהבזקים של גלי צבע, לוכדים בתוכם שכבות של אור זוהר ואפילה מוחלטת, כמו היו תמצית הספקטרום של כחול השמים.
לכל סדרה במחזור הציורים החדש יש אופן עשייה אחר המצביע על המכלול של התופעות ביקום אך גם מאיר אפשרות, שהמהלך הציורי במקרה זה מזקק תופעות טבע ומעניק להן יישות עצמאית מנותקת מהמרחב הקוסמי, פעולה המעלה על הדעת את הסטודיו כיקום מקביל היוצר סדרים משלו.
המציאות מחוץ לסטודיו ואשליית מעשה הציור בפנים הסטודיו מחדדת את השוני ביניהן, אבל בו בזמן מאפשרת להרף הקוסמי להתקבע בעשייה הציורית, ולרגע, להיות שם ליותר מרגע.
התערוכה החדשה נפתחה בגלריה נגא, ביום חמישי, 14.2.2019, ותימשך עד 30.3.2019.
מוש קאשי, אמן, בוגר המדרשה לאמנות ובעל תואר שני מאוניברסיטת ברטון-הול, לידס, אנגליה. הוא משמש כמרצה בכיר באקדמיה לאמנות ועיצוב בבצלאל, וזכה בפרסים רבים ובהם: פרס האמן הצעיר, פרס עידוד היצירה, ופרס שרת החינוך והתרבות.
קאשי הציג 14 תערוכות יחיד והשתתף ביותר מ- 50 תערוכות קבוצתיות נבחרות במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם. עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים חשובים ובהם אוסף מוזיאון ישראל בירושלים, אוסף מוזיאון חיפה, אוסף מוזיאון תפן, אוסף רקאנטי ועוד.
בין הפרויקטים החשובים והמוכרים ביותר שלו ניתן למנות את ציורי העצים [double-vie 1997], השדות והסבכים [bois 2003], סדרות הציורים השחורים [cronos 2006], מיצבי הפיסול של כדורי הזהב [בית ביאליק 2010, מוזיאון תפן 2012]. ב-2016 הציג עבודות רישום וציור מסדרתASH FLORA מתוך התערוכהA CAPPELLA וב-2019 הציג סדרת ציורים פנורמיים בתערוכת יחיד חדשה בגלריה נגא. בשנת 2012 יצא לאור ספר אמן מקיף אודות עבודותיו בעקבות תערוכת יחיד רטרוספקטיבית במוזיאון תפן, שהתווסף לספר אמן שיצא ב-2006.
מה הסיפור של מוש קאשי ?
מוש קאשי נולד בירושלים למשפחה בת 8 נפשות שהתגוררה בבית קטן ליד שוק מחנה יהודה, לילדות נטולת מותרות וחיים בצמצום. בגיל מוקדם התגלה במקרה כשרון הציור של מוש, כשנכח בחוג ציור במוזיאון ישראל, אליו הגיע דרך הטבה לילדים של פועלי הבניין שבנו את מוזיאון ישראל (אביו של מוש היה בנאי בסולל בונה ומשך שנים השתתף בבניית מוזיאון ישראל). לימים ירכוש מוזיאון ישראל עבודה גדולה של מוש לאוסף הקבוע שלו ויציג אותה במוזיאון. איילה גורדון, אז מנהלת אגף הנוער של מוזיאון ישראל, התעקשה להשאיר את מוש מעבר לזמן שהוקצב לילדי הפועלים ובסיום התקופה ציוריו נבחרו לעטר ספר שיצא לאיסוף כספים לעליית הנוער (לימים יישלח מוש לפנימייה וייעזר בתמיכת עליית הנוער מבלי שידעו על ציוריו שנתרמו והוא בגיל 8).
המצב הכלכלי בבית אילץ את המשפחה לשלוח את מוש לפנימיית בן שמן בגיל 13, מעבר שהיה הכרח והיה ללא ספק נקודת המפנה הראשונה שפיתחה אצל מוש את ההכרה בשונות ובמחיר שהיא גובה. המגורים הצפופים בפנימייה, חברת הילדים הזרה כל כך, מילטה את מוש בסיום יום הלימודים לשדות. מוש מספר שהיה בורח לשדות בן שמן הרחק מאזור המגורים, נעמד בשדה וממתין לחשכה שתרד, כמו שמיכה, כמו משכך כאבים. זיכרון של ילד קטן בשדה חושך עצום שיניב שנים לאחר מכן את סדרת הציורים המרהיבה Cronos ובה ציורי שדות ענקיים, אפלים ושחורים מקצה לקצה.
הבדידות, השונות ובעיקר הבית החסר בילדות בבן שמן חידדו אצל מוש את מושג ה- non places שיופיע כמוטו חוזר במכלול עבודותיו, בו נראים שדות, צמחייה לילית, קוצים ועצים צפים תלושים מאחיזה בקרקע, כמו גם כדורים גדולים תלת ממדים מצוירים בסבך עד אחרון פרטיהם ובשנים האחרונות כדורי פורצלן מצופים זהב הפזורים בחלל.
