רשת הברזל היא חומר מיוחד ושונה מחומרי פיסול אחרים. היא נותנת הזדמנות לבחון, לא רק את יחסי החלל והצורה אלא גם יחסים של פנים וחוץ, הפרדה ושילוב. רשתות הברזל קנו את לבי ובשנים האחרונות התמקדתי בעבודה בהן. פשטות החומר, התמסרותו לידי, ההפתעה של יצירת יש מאין והשקיפות הנוצרת בדמויות ובדימויי הרשת – הם ששבו את לבי. לפעמים החומר – הרשת – מבטא את מהות היצירה, כמו בתערוכה זו. כל רשת לעצמה יוצרת גבול. יש והיא חוסמת גופים גדולים, ויש מצבים הפוכים. לפעמים גבול שקוף, לפעמים שקיפות בין פנים לחוץ. הרשת כאמצעי היא גם המסר עצמו, כמצב בין-אישי או כגבול בין-חברתי. בתערוכה הנוכחית אני מציגה מספר נושאים, שהמרכזי ביניהם הוא “שתי גדות לגדר”. את הגדר יכול כל אדם לפרש על פי הבנתו, החל משני צדי הגדר של הגטו היהודי, דרך הכותל המערבי ועד גדר ההפרדה שגם לה, כמו לכל גדר, שני צדדים. אני נמצאת בצד הגדר אשר שומרת אך גם חוסמת אותנו.
עד היום השתתפתי במספר תערוכות קבוצתיות וזאת תערוכת היחיד השלישית שלי. תהליך היצירה, על שלביו השונים ראשיתו בצורך להמחיש באמצעות צורה וצבע תהליכים פנימיים של חוויה, מחשבה ורגש, ליצור משהו אישי וחדש. לאחר גיבוש הרעיון מתחיל התהליך הצורני, בחירת האמצעים והחומרים, התווית הרעיון וביצועו לפרטי-פרטיו. תהליך העשייה מסתיים באופן ההעמדה או המסגור. עם סיום הביצוע, כחלק מהתהליך האישי, מתקיים השלב החברתי בו נחשפת היצירה לעיני הציבור לביקורתו. המתבונן שותף ליצירה כאשר הוא מביט בעבודות מכיוונים ומזוויות מבט אישיות מגוונות, ונותן משמעות לחוויית היצירה מתוך נקודות מבטו.
פסלי רשת, תיאטרון ירושלים – רח’ מרכוס 20, פתיחה חגיגית ביום שישי, 10 ביולי בשעה 11:00.
