נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל השתתפו היום, יום שישי, י״ז באדר א׳, 18 בפברואר, באזכרה לזכרם של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ז”ל במלאת שמונה שנים לפטירתו, ורעייתו לילי ז”ל במלאת 22 שנים לפטירתה.
הנשיא פתח את דבריו ואמר: “בקורותיה של מדינת ישראל שמור מקום נכבד לסיפורי גבורתם ותבונתם הצבאית של טובי מצביאיה במערכות השונות. מקום חשוב לא פחות, שמור למדינאי ישראל – אלה אשר השכילו במהלך כהונתם לקבל החלטות משנות-מציאות, הכרעות נועזות, חלקן גם שנויות במחלוקת, שהיו כרוכות לעתים במחיר אישי בלתי-מבוטל. אבל לא רבות הן הדמויות בהיסטוריה הישראלית, אשר בעשייתן הצליחו להותיר חותם משמעותי הן בשדה הקרב והן בשדה המדיני והציבורי.״
“אריאל שרון נמנה על אותם מתי מעט, אותם מנהיגים ומצביאים אשר טביעת עשייתם ניכרת וזכורה גם שנים לאחר לכתם. כפי שבחייו לא היה מי שיכול היה להתעלם ממנו, כך גם לאחר שהלך מעימנו, לא ניתן להתעלם מאותות עשייתו ותרומתו, שניכרים בכל רגב באדמת ארצנו, ובכל נים מנימי מדינתנו. היסוד המרכזי באישיותו של שרון, זה אשר הפך אותו למצביא ולמנהיג שייזכר לדורות, הוא, ללא ספק, היותו לוחם.”
“מאז אחז בנשק בפעם הראשונה בנעוריו, ועד סוף ימיו על הארץ הטובה הזאת, היה אריק לוחם במלוא רמ”ח איבריו. לפני שנים לא מעטות, כאשר נתבקש אריק לתאר את מקור כוחו ועוצמתו, הוא בחר במילים הבאות, ואני מצטט: “הכוח שלי מעולם לא הגיע מהדרגים הפוליטיים. הוא הגיע מהמשפחה. הוא הגיע מהשדות ומהפרחים ומכל מה שאני רואה שם. הכוח שלי הגיע משם”. ולכאן, אל האדמה שכה אהב וכה הכיר, עטוף בפרחים ובשדות שהיו לנחלת חייו, בסמוך ללילי רעייתו האהובה ועוגן חייו, שב אריק לפני שמונה שנים. גבעת הכלניות אימצה אותו אל רגביה, ומסעו של הלוחם הגיע אל תחנתו האחרונה,” הוסיף.
הנשיא חתם את דבריו ואמר: ״ננצור כולנו את דמותו הייחודית, נוקיר את תרומתו ועשייתו רבות-השנים, ונצדיע למנהיג ולמצביא שהיה בעבור כולנו. יהי זכרם של אריאל שרון ולילי רעייתו האהובה ברוך ונצור בליבנו לעד.”
