נשיא המדינה נשא דבריי הספד לשופטת מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון בדימוס ז״ל

נשיא המדינה יצחק הרצוג, נשא היום, יום שלישי, כ”ג בשבט, 25 בינואר, דבריי הספד לשופטת מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון בדימוס ז״ל:

״אריה, מיכאל, נפתלי, בנות ובני המשפחה, ראשות וראשי המדינה, תלמידיה, אוהביה, ומוקיריה של מירה.

לפני קצת יותר מארבע שנים, כאשר נפרדה מבית המשפט העליון, אמרה הנשיאה מרים נאור – “מירה”, בפי כל מכריה ואוהביה – את הדברים הבאים: “גם היום, בחלוף העשורים, ולאחר שעברתי בכל הערכאות, אני מברכת בליבי על שדרכי הובילה אותי אל השפיטה. כשהצהרתי אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, קיבלתי למשמורת בחיל וברעדה, ביראה ובאהבה, את לפיד בית המשפט העליון. התחייבתי לשמור על מערכת המשפט – על עצמאותה, על אי התלות של השופטים, על הכרעות ענייניות ועשיית צדק”. היום – כאשר אנחנו נפרדים ממך, מירה יקרה, בטרם עת, במעמד כה נכבד, אנחנו יכולים לומר לך בפה מלא: מילאת את התחייבותך ואת שליחותך עד תום. הצלחת לשאת את הלפיד המשפטי בגאווה ובחרדת קודש, הפצת באמצעותו אור שנראה למרחקים, והותרת אחרייך מורשת כבירה. את תיזכרי בקורות ישראל כמלכת הצדק, מי שדרכה במערכת המשפט הפכה אותה, ללא עוררין, לאחת מענקיות המשפט הישראלי.

 

מכובדיי, מרים נאור הייתה לא רק שופטת נבונה, ידענית ורגישה, אשר חוזקה ועצמאותה ניכרו לעין כל. היא הייתה גם שופטת בגובה העיניים, המביטה באופן שווה אל כל הניצב מולה בדין. גם בשבתה בערכאות הגבוהות ביותר – לא גבה ליבה.

זכינו מיכל ואני להכיר אותה לאורך השנים. ההיכרות עם מיכל החלה עוד כשמיכל הייתה עורכת דין צעירה; ואיתי לאורך השנים במערכת הציבורית, בין היתר כאשר כיהנו ושירתנו יחד בוועדה לבחירת שופטים. הכרתי אז שופטת חזקה, עצמאית, ישרה כסרגל, רגישה ונבונה האוחזת בידע ובניסיון עצומים, ולצד המקצועיות האינסופית – נותנת דעתה על האדם. לא נשארת רק בשורות של קורות החיים וההמלצות, אלא תרה בין השורות, מחפשת את האישיות, את הרגש, את שאר הרוח. ביממה שחלפה מאז שקיבלנו בתדהמה את הבשורה הכואבת על לכתה של מירה, נזכרנו יחד במאור עיניה, ברוח הטובה שהביאה עמה, ובעיקר באופן בו ראתה תמיד לנגד עיניה את האדם, את המשפחה. נזכרנו כיצד שאלה תמיד לשלומנו ולשלום ילדינו, לא מן השפה אל החוץ, אלא מתוך עניין כן ואמיתי.

לפני מספר חודשים, כאשר נקראה מירה לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית לחקר האסון במירון, היה בכך ביטוי נוסף להערכה ולאמון הרב שהיו מנת חלקה מצד כל גווניו של הציבור הישראלי. גם את שליחותה המשפטית והציבורית הזאת, אשר לדאבון הלב הפכה למשימתה האחרונה, הקפידה מרים למלא ברגישות אינסופית ברצינות רבה, במסירות ובדייקנות, והכל במטרה לרדת לשורשי האמת. אני יכול לספר לכם שבאופן מדהים היא זכתה לפתע פתאום ברייטינג ובאמון עצום, בקרב ציבור גדול וכואב שלא תמיד נתן ונותן אמון במערכת המשפט.

אריה היקר, אהוב ליבה של מירה – תמיד יחדיו, מיכאל ונפתלי, וכל בני המשפחה, ליבנו דואב עמכם. היא היתה באמת אחת ומיוחדת. חרף המסלול המקצועי המרשים והיוצא דופן של מירה, גאוותה הגדולה הייתה עליכם. היא הרבתה לדבר על אהבתה לכם – אריה, הבנים, הנכדים וכל בנות ובני המשפחה, ועל משמעותה של המשפחה בחייה. הסתלקותה בטרם עת פוערת חלל גדול בחיי כולנו, אבל אצלכם נפער החלל הגדול ביותר, כמעט בלתי נתפס. אני מקווה כי תצליחו למצוא, ולו מעט נחמה בעשייתה הברוכה, בהשפעתה העצומה על מערכת הצדק והמשפט הישראלית, ועל החברה והמדינה כולה, השפעה שיצרה בראש ובראשונה בזכות הדוגמה שהיא היתה, ושנשארת אחריה: כאם המשפחה, וכאם מערכת המשפט. כן, היא היתה האם האוהבת והמגדלור של מערכת המשפט.

מדינת ישראל ואזרחיה מרכינים את ראשם על לכתך, מירה, בהוקרה ובהערכה רבה על אישיותך ועל תרומתך הרבה. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.״