תערוכות קולנוע דיגיטליות המספרות את סיפור המדינה תוך התמקדות בתמה, תופעה חברתית, סיפור עבודתו של יוצר קולנוע מסוים או תופעה קולנועית אחרת
מבין יוצרי האסופות: רן לוי, אמיר קמינר, אסנת טרבלסי, דוד ליפשיץ, ליאור דיין, ניסן שור ועוד.
בראש השנה האחרון השיק ארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים אתר דיגיטלי חדש בו ניתן לצפות במאות סרטים עלילתיים ודוקומנטריים שהופקו בישראל ואלפי קטעי ארכיון המראים את המרחב המקומי מסוף המאה ה19 ועד לשנות ה70. כעת לקראת 200 אלף גולשים, הוסיפו אנשי הארכיון חוויות קולנוע דיגיטליות חדשות ומיוחדות לאתר המנצלות את היתרונות של הפלטפורמה הנקראות אסופות.
אסופה היא מעין תערוכה אינטרנטית המספרת את הסיפור של המקום הזה תוך התמקדות בתמה, תופעה חברתית, סיפור עבודתו של יוצר קולנוע מסוים או תופעה קולנועית אחרת. התערוכה משלבת טקסט כתוב וקטעי ארכיון או סצנות נבחרות מסרטים של הקולנוע הישראלי המלוות גם הן בטקסטים המתייחסים לקטע ביחס לנושא האסופה.
לשם אצירת האסופות פנו בארכיון הסרטים הישראלי ליוצרים, מבקרי קולנוע, אנשי תרבות, היסטוריונים וחוקרים בבקשה לאצור אסופה סביב נושא שמעניין אותם. בכל מספר שבועות תעלה באתר אסופה חדשה. בין האוצרים ניתן למצוא את רן לוי, שבחר לאצור אסופה על יומני הקולנוע, אמיר קמינר שאצר אסופות על יצירתם של עמוס גוטמן ועמוס גיתאי, אסנת טרבלסי שאצרה אסופה על יצירתו של היוצר הדוקומנטרי אבי מוגרבי , דוד ליפשיץ שאצר אסופה על הספורט הישראלי, ליאור דיין על אביו כקולנוען, ניסן שור שאצר אסופה על עשייתו של הבמאי גור בנטביץ, ועוד.
תחילה יעלו שתי אסופות לאתר. אחת במדור המבט ההיסטורי, ואחת במדור המבט האמנותי.
“לאן נעלמו יומני הקולנוע” באצירתו של רן לוי מייסד הפודקאסט עושים היסטוריה היא האסופה הראשונה שתעלה במדור ההיסטורי ותאפשר היכרות עם התופעה הייחודית שהייתה קיימת בעולם משנות ה20 ועד שנות ה70 שנקראת יומני הקולנוע.
קטע מתוך האסופה: “הילדים שלי, בני טיפש־עשרה ברובם, הם צרכנים כבדים של מדיה חדשה: נטפליקס, יוטיוב, פודקאסטים ורשתות חברתיות החליפו אצלם את ערוצי הטלוויזיה, הרדיו והעיתון. אבל אף שהם אינם צרכנים של אמצעי התקשורת הוותיקים, הם בהחלט מכירים אותם: הם יודעים מה זה רדיו, ואילו סוגי מידע אפשר למצוא בעיתון. אך כששאלתי אותם מהם “יומני קולנוע” קיבלתי בתשובה מבטים תמהים. באותה מידה יכולתי לשאול אותם איך מפעילים את הפונוגרף של אדיסון.”
רוב החומרים האודיו ויזואליים שהופקו בארץ ובמקומות רבים בעולם קיימים הודות ליומני הקולנוע שתיעדו רגעים היסטוריים חשובים לצד צילומים של חיי היום יום. אך תופעה זו פסה מהעולם לפני כ 50 שנה. רן לוי בסגננו הייחודי והמסקרן מתאר את התפתחות התופעה, ואת מאפייניה המקומיים באופן קולח ומעמיק כאחד. דרך אנקדוטות פיקנטיות וקטעי יומנים נדירים מספר רן לוי את סיפור היומנים ולא פחות מזה את הסיפור של המקום הזה.
“תל ־אביב היא נמר קטן, דרך עיניו של גור בנטביץ'” באצירתו של ניסן שור- במאי דוקומנטרי, תסריטאי, סופר ובעל טור בעיתון הארץ. היא האסופה הראשונה שתעלה במדור המבט האמנותי ובה ניתן להתוודע ליצירתו המיוחדת של גור בנטביץ’, שבעיני ניסן הופכת את גור עצמו לתל אביב.
קטע מהאסופה: ” גור בנטביץ’ הוא תל ־אביב. אולי כמו שוודי אלן הוא ניו ־יורק, פליני הוא רומא, גודאר הוא פריז וקיארוסטמי הוא טהרן. אולי כמו שאלתרמן הוא תל ־אביב, כשהוא כותב “בכל זאת יש בה משהו”. אצל בנטביץ’, זה לא “בכל זאת”. זו עובדה מוגמרת, בדוקה וידועה. יש בה משהו אחושלוקי. אין בכך בכלל ספק. עבור בנטביץ’, תל ־אביב היא הדבר עצמו. היא־היא ואין אחרת מלבדה. מולה מתרחשים כל הפלאות וכל הנסים.
גם אורי זהר היה תל ־אביב. העיר בסרטיו היתה מגרש משחקים של גברברים חרמנים, מאצ’ואיסטיים, בוגרי להקות צבאיות, זחוחי דעת, לובשי מכנסיים קצרים בקיץ ובחורף. הם היו אדוני החוף, אדוני הצריפים. בתל ־אביב של שנות האלפיים, התחלפו האדונים. תל ־אביב הפכה להיות TLV. עיר שנשלטת על ידי בעלי הון, מגדלים גבוהים שנבנים על חורבות הצריפים, התחדשות עירונית בלתי פוסקת וג’נטריפיקציה חסרת רחמים. גור בנטביץ’ פעל בדיוק בטווח שבין שתי התקופות האלה. כשכבר היה לגמרי ברור שתל ־אביב של אורי זהר היא שריד היסטורי רחוק, אבל הכסף הגדול עדיין לא הספיק לדרוך לעיר על הראש. תל ־אביב של הניינטיז.”
ניסן בחר 10 סצנות מחמישה סרטים של בנטביץ’. מסרט הגמר של בנטביץ’ ומארבעת הפיצ’רים שלו, מתוך קריירה קולנועית ארוכה שלדעתו אחד המסרים האישיים והאסתטיים העיקריים שלה הוא זה: גור בנטביץ’ לא מתבייש בתל ־אביביוּת שלו ומעולם לא הסתיר אותה. הוא מספר את סיפורו דרך סיפורה. הוא אוהב אותה והיא אותו.
האסופות כולן נכתבות בטון האישי של הכותבים ועל פי בחירתם, צוות הארכיון הסרטים שמח שעבודת השימור והדיגיטציה שנעשתה בשלב ראשון על מנת להבטיח לשמר את הסרטים לדורות הבאים מאפשרת כיום להיות בסיס לשיח ויצירה תרבותית חדשה הנותנת כבוד ומתייחסת באהבה לקולנוע הישראלי.
כל האסופות נגישות מכל מקום וללא עלות.
https://jfc.org.il/
