החשש כי התארכותם של הליכי שיפוט ושל עיוני דין, או במילים אחרות הסחבת הנוראית הפוקדת את בתי המשפט יהיו חלק מהבסיס לחוסר האמון ותחושות הזילות הגוברים בקרב העם כלפי המערכת המשפטית, מקורו כבר בתקופת המקרא.
פרשת יתרו, שהינה הפרשה בה אנו עוסקים השבוע, עוסקת בין השאר בנושאי הסחבת בבתי המשפט. לאחר שרואה יתרו, חותן משה, כיצד האחרון שופט לבדו את העם, הוא מציע לו הצעת ייעול: “ואַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ: (ספר שמות, פרק י’ח, פסוקים כא עד כג). כלומר, יתרו מציע למשה לערוך רפורמה במערכת המשפטית ולמנות היררכיה של שופטים אשר יעסקו במתן פסקי דין – מהגדולים והמסובכים שבהם ועד לקטנים והפשוטים ביותר.
עצת יתרו לפתיחת בתי משפט ומשרדי גישור נועדה בראש ובראשונה להקל על משה, אך נועדה לא פחות מכך להועיל לעם ישראל. אלמלא ישתנה המצב הנוכחי, מזהיר יתרו: “נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ”, כלומר, ללא כל שינוי בשיטת השיפוט, יינזק משה ועל אחת כמה וכמה עם ישראל, הנמצא בתהליך בראשיתי. הפתרון המוצא על ידי היועץ התנכ”י יועיל, על פי דבריו, לשניהם: “אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם”.
לנוכח דברים אלה עולה השאלה: האם משה לא ראה כי הוא עומד לקרוס? והאם המערכת המשפטית בישראל אינה צופה גם היא את הקריסה וההתמוטטות בעקבות אבדן אימון הציבור הקרב ובא, אבדן אמון שהוא בחלקו תוצאה מפעילותם ודבריהם של גורמים המבקשים לערער את מעמד השופטים כ”אנשי אמת שונאי בצע”. כאזרחים, אין ספק כי אנו ראויים למערכת שיפוט יעילה ולגלגלי צדק הטוחנים ללא לאות, אולם כעם, עלינו לזכור, לפני שאנו מטיחים נעליים פיזיות או מילוליות בשופטי ישראל, כי כל פגיעה במעמדו של בית המשפט הינה פגיעה בזכותו של כל אחד מאיתנו למשפט צדק.
לדעת הרשב”ם (רבי שמואל בן מאיר), יש בעצתו של יתרו תועלת לחברה המתהווה בחסכון בזמן. מערכת משפט מהירה ויעילה משכינה שלום חברתי! כששפט משה לבדו, ברור היה כי לא יוכל לשפוט בענייני כל האנשים שהמתינו “מן בקר עד ערב“. לאחר המתנה ארוכה ומייגעת וללא פיתרון משפטי, “תתחזק המריבה ביניהם“!
כבר משחר ההיסטוריה שלנו, היה ברור כי תלונות הציבור הגוברות מדי יום על חוסר היעילות של המערכת המשפטית והסחבת שלא באה אל קיצה מובילות לחוסר אמון בקרב העם. מערכת המשפט תיאלץ להתמודד עם העומס ולייעל את דרכיה אולם אנו מצדנו חייבים שלא לאפשר גרימת נזק לתדמיתה ולמעמדה של מערכת זו, שכן מצב זה עלול להוביל לאנרכיה שיפוטית ואז ניוותר ללא מערכת שיפוט ורק עם הנעל השנייה בידינו.
* הכותב הינו אל”מ במילואים וסטודנט שנה רביעית לרבנות רפורמית
