נושק אל אוויר הדמדומים
שורף את הרעלים שזורמים בוורידים
מותיר את הדם עירום.
מותמר אל המרומים
דואה בין קטבים
קופא על השמרים
מדמיין את התמימים
אוכל את הרכים
שומר על זועפים
אומר כאילו אין מילים.
דום הולך ודום בא
והארץ לעולם קופאת.
הרצון להמציאה מחדש
הולך, חוזר ומתביית
שום דמיון, שום תחזית
שום דבר
נגמר
חוזר ומאושר
גועש ומעוטר
ואמון הוא שם המשחק
